<h1>חוקות הדיינים סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
האומר לחבירו כלים שנטלת מביתי שלי הם ואני השאלתים לך תנם לי והביא עדים שראו לזה הנתבע שיצא מביתו של זה התובע וכלים טמונים תחת בגדיו וא"ל הנתבע לקוחים הם בידי והלה אומר לא מכרתי מעולם ב"ד רואין אם בעל הבית הוא שאינו עשוי למכור את כליו ואותם כלים אין דרך בני אדם להצניעם ואותו איש אינו צנוע אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי אלא הרי הוא חייב להחזיר את הכלים לבעל הבית וישבע בע"ה שבועת היסת שלא מכרו לו ונוטלן אבל אם הוא בעל שעשוי למכור כליו ואעפ"י שאין הלוקח צנוע ואותם הכלים אין דרך בני אדם להצניעם תחת בגדיו ואמר לקוחים הם בידי [הרי הוא נאמן כצ"ל] ואם אמר לקוחים הם בידי ולא א"ל הבעל הבית שאולים בידך אלא אמר גנובים בידך נאמן הוא לומר לקוחים הם בידי ואעפ"י שאין בע"ה עשוי למכור את כליו ואותם כלים אין דרך בני אדם להצניעם והנתבע אינו צנוע והטעם הוא דאין לנו להחזיק בגנבים שהרי כל ישראל בחזקת כשרים. ואם אותם כלים דרך בני אדם להשאילן ולהשכירן וזה אומר שאולים הם בידך וזה אומר לקוחים הם בידי אינו נאמן הנתבע לומר לקוחים הם בידי אעפ"י שדרך בני אדם למכור את כליו והתובע (צ"ל והנתבע) הוא צנוע ואותם כלים דרך בני אדם להצניעם דכיון שכן היה לנו לומר שיהיה נאמן לומר לקוחים הם בידי אעפ"י כן אינו נאמן כך מפורש בפ' כל הנשבעין וכ"כ רי"ף ז"ל והדברים העשויים להשאיל ולהשכיר כתב ר"מ ז"ל בהלכות טוען ונטען (בפ"י) [בפ"ח ה"ט] שהם כמו היורות הגדולות של נחושת שמבשלין בהם בבתי משתאות וכגון חלי הנחושת מצופה זהב שצוררין אותה לכלה להתקשט בו וכו' ובזה ודאי לא נראו דבריו למורי תמ"ך ולא להרמב"ן ז"ל מפני שהרי"ף ז"ל כתב בתשובה שאלה בלשון זה רואין אם זו המקרא (עיי' בתשובת הרי"ף סי' ע"ד) בני אדם עשויין להשאיל אותם אין ראובן נאמן לומר לקוח הוא בידי עכ"ל. (כתב בתשובת שאלה בלשון הזה רואין אם זו (רבי) המקרא בני אדם עשויין להשאיל או לשאול כמותם והיה מנהג שמעון זה להשאיל אותה אין ראובן נאמן לאמר לקוח הוא בידי עכ"ל כך מצאתי הגי' בכ"י אחר בפעה"ק ירושלם ת"ו) וכן דעת ר"ת ז"ל שכך כתב שאר ספרים ג"כ עשויים להשאיל ולהשכיר כדאמרי' במס' כתובות [נ' ע"א] הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים ועוד מעשים בכל יום שמשאילין ספרים זה לזה אבל ס' הגדות לא היו רגילין להשאיל בימי חכמי התלמוד לפי שהיה במגילת סתרים כתורה שבעל פה אי אתה רשאי ללומדו בכתב ולפיכך לא היו משאילין אותם לאחרים אעפ"י כן אמרי' בפ' כל הנשבעין [מ"ו ע"ב] דרבא הוציא אותו מן היתומים מפני שבאותו זמן היו רגילים להשאיל אותו ולזה הסכים מורי הרב תמ"ך וכ"כ בתשובת שאלה דאפילו גמרות ופירושים שהם ספרים שדרך בני אדם להשאיל אותם וכן בכל דבר שהוא מנהג באותו מקום לשאול ולהשאיל ב"ד יש להם לעיין בדבר ודנין בהם כדברים שהם עשויים להשאיל ולהשכיר ואם יש עדים שאותו דבר הוא של (הנתבע) [התובע] וראו אותו דבר בידו או ביד היתומים וטוען שלי הוא ואני השאלתי אותו לו או השכרתי אותו לו או שטוען שהשאילו או שהשכירו לאביהם של היתומים ואותו דבר או בעין והוא מדברים העשויין להשאיל או להשכיר אין הנתבע נאמן לומר לקוח הוא בידי ולא בשום טענה שיאמר אלא התובע נשבע שבועת היסת ונוטל אותו דבר ממנו או מן היתומים. וכתב רי"ף במציעא בס"פ המקבל שאם הפקיד או השאיל לחבירו בפני עדים אעפ"י שאינו מן הדברים שהן עשויין להשאיל ולהשכיר ואמר זה הנפקד או השואל לאחר כן חזרתי ולקחתי ממנו אינו נאמן משום דכיון שהפקידו או השאיל בפני עדים נעשה ככלי שהוא עשוי להשאיל ולהשכיר ולזה הביא ראי' מפ' חזקת הבתים [מ"ו ע"א], ודוקא כשראו אותו כלי בידו הוא שאינו נאמן לומר לקוח הוא בידי אבל אם לא ראו אותו כלי בידו הוא נאמן לומר לקוח הוא בידי או במשכנה הוא בידי משום מגו שהיה יכול לומר כבר החזרתיו לך וכן כתבתי בבתרא בפ' חזקת הבתים כתב רי"ף ז"ל בתשו' שאלה מי שאמר לחבירו ספרים אלו של אבי היו מופקדין אצלך והלה טוען אביך מכרם לי אם הם מדברים שהם עשויין להשאיל ולהשכיר ויש לו עדים שהיו של אביו מוציאין אותו מידו וישבע התובע שבועת היסת שלא א"ל אביו שמכרן לו ולא לשום אדם בעולם. כך כתב ה"ר יצחק קורקושה ז"ל בב"ק בפ' הגוזל בתרא, (ו)אם ראו איש שיצא מבית חבירו וכלים טמונים תחת בגדיו והוחזק בעיר בגנב ואמר לקוחים הם בידי אם בעל הבית אינו עשוי למכור את כליו והם כלים שאין דרך בני אדם להצניעם ואין דרך אותו איש להצניע כלים שבידו ואעפ"י שזה אומר לקוחים הם בידי וזה אומר גנובים הם אצלך אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי כיון שהוחזק בעיר שהוא גנב, ואם ראהו שיצא וכלים מגולים בידו ואמר לקוחים הם בידי נאמן הוא שהם דברים שאינם עשוי' להשאיל ולהשכיר ואעפ"י שהוא בע"ה שאינו עשוי למכור את כליו נאמן הוא לומר לקוחים הם בידי משום דשמא היה צריך מעות ומכרן ואם ראו עדים שנטלן מרשות חבירו שלא בפניו ואמר לקוחים הם בידי אינו נאמן, וכל מ"ש למעלה שהוא נאמן אינו אלא כשנטלן בפני בעל הבית ולאחר זמן תבעם בע"ה וא"ל השאלתים לך והוא אומר לקוחין הם בידי אבל אם נטלן שלא בפני בעל הבית [אינו נאמן] כן דעת רי"ף ז"ל.
